החלטה בתיק בש"פ 9924/03

1.        על המשיב - שהוא יליד שנת 1983 - ועל שלושה נאשמים אחרים (להלן - "האחרים") הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו, בנוסחו המתוקן, עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, גניבת רכב, הסתייעות ברכב לביצוע פשע - נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, והפרת הוראה חוקית. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתמצית, נהג המשיב ברכב - שאותו גנב עם האחרים שנסעו עמו - במהירות של 189 קמ"ש, התעלם משוטר מתנדב שסימן להם לעצור, והאיץ את מהירות הנסיעה של הרכב מתוך כוונה לדרוס את השוטר ולהתחמק מהשוטרים. במהלך מרדף של השוטרים אחריהם פגע המשיב חזיתית ברכב משטרתי סמוי ונמלט מן המקום עם האחרים. בזמן ביצוע המעשים הנזכרים היה תלוי על המשיב צו מעצר בית בבית אביו, שאותו הפר. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ש' דברת), בהחלטתו מיום 4.11.03, הורה לשחרר את המשיב בתנאי ש"ישהה במעצר בית מלא" בבית אחיו בשבט אלאטרש, וכן ינתנו ערובות כספיות.

           המדינה עררה על ההחלטה.

2.        לטענת המדינה, בעררה שבכתב ובטענות בא כוחה בדיון לפני, מעידות נסיבות המעשים שעשה המשיב על "מסוכנות עזה". יתר על כן, המעשים נעשו תוך הפרת תנאי שחרור וגם מכך יש ללמוד כי המשיב הוא אדם שלוח רסן וחסר מעצורים וכי אין להסתפק לגביו בחלופת מעצר.

           לטענת בא כוח המשיב - שטרח ועמל הרבה כדי להפוך בזכות מרשו - קיימים ספקות בדבר זיהויו של המשיב כמי שנהג ברכב. כמו כן שוחררו שניים מן האחרים והמדינה לא מצאה לנכון לערער על שחרורם. עוד טען כי המשיב הוא כבן 23 וכי שירות המבחן המליץ אף הוא לשחררו בתנאי מעצר בית וכנגד ערובה.

3.        נראות לי טענותיה של המדינה מטענותיו של המשיב.

           מדובר בעבריין שלמרות גילו הצעיר לא נרתע מלעשות מעשים חמורים ביותר של גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, נהיגה במהירות מופרזת ביותר (189 קמ"ש), ונסיון לפגוע בשוטרים. מעשים אלה נעשו בזמן שהעורר היה אמור לשהות במעצר בית מלא בבית אביו. מעשים חמורים אלה של המשיב עונים בו ומעידים עליו שהוא מסוכן, אין עליו מורא-הדין ואין לבטוח בו שלא יפר תנאי חלופת מעצר שיוטלו עליו. למרות גילו הצעיר והמלצת שירות המבחן מכריעה מסוכנותו הגדולה את הכף לחובתו. אין מנוס מלכלוא אותו מאחורי דלתיים ובריח.

           אוסיף לענין זה כי ההחלטה בדבר מעצרו של נאשם או שחרורו לחלופת מעצר היא תוצאה של איזון בין השיקולים של שמירת שלום הציבור ובטחונו וההגנה על תקינות ההליך השיפוטי לבין השיקולים של ההגנה על חירותו של הנאשם (ראו, לדוגמא: החלטתי בבש"פ 4275/03, 4247 מדינת ישראל נ' יעקב קקון (טרם פורסם) ובש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נעים נסראלדין (טרם פורסם)). ולענין זה נאמר כי "אם נשתכנע בית המשפט כי מעצר בית לא ישיג את המטרה שבחלופת מעצר זו, וכי נדרש פיקוח צמוד על הנאשם שלא יפר מגבלה זו, כי אז אין מנוס ממעצר של ממש בשם בידודו והבטחת המטרה שלשמה נעצר" (דברי השופט א' גולדברג בבש"פ 1064/92 מדינת ישראל נ' ארזי(לא פורסם), תקדין-עליון 92(1) 1768; עוד ראו: בש"פ 5532/97 מדינת ישראל נ' צבי בן ארי (לא פורסם), תקדין-עליון97(3) 569, 572; בש"פ 5648/92 אנטר נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 493 בש"פ 4768/03 חאפז אלקורען נ' מדינת ישראל(טרם פורסם)).

4.        לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

           ניתנה היום, י"ב בחשון תשס"ד (7.11.03).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: